"רעש מזיק" מוגדר בתקנות הבטיחות בעבודה כרעש שמפלסו עולה על הערכים המותרים הקבועים בתקנות, ואשר עלול לגרום לנזק בריאותי למי שנחשף אליו. הגדרה זו רלוונטית גם לחיילים ומהווה בסיס לקביעת הסף שממנו מתחילה החשיפה המזכה. לפיכך, קביעת אחוזי נכות על ירידה בשמיעה במשרד הביטחון אינה תהליך שרירותי, אלא היא נשענת על מערכת קריטריונים רפואיים מוגדרת היטב. הגורם הראשון והבסיסי הוא חומרת הירידה בשמיעה, הנמדדת בבדיקות אודיולוגיות אובייקטיביות ומתורגמת לאחוזים לפי תקנות קבועות. לצד זאת, תנאי הכרחי להכרה בנכות הוא הוכחת קשר סיבתי בין החשיפה לרעש במהלך השירות הצבאי לבין הפגיעה בשמיעה. 

איך משרד הביטחון בוחן פגיעה בשמיעה?

כשמשרד הביטחון בוחן תביעת נכות על ירידה בשמיעה, הוא פועל בשני מישורים במקביל: המישור הרפואי-אובייקטיבי והמישור התפקודי. במישור הרפואי, הוועדה עוברת על המסמכים והבדיקות שהוגשו, ובמידת הצורך מפנה לבדיקה נוספת מטעמה. במישור התפקודי, הוועדה בוחנת את המשמעות המעשית של הפגיעה, לדוגמה האם הירידה בשמיעה מורגשת רק בתנאים ספציפיים כמו סביבה רועשת או שהיא פוגעת בתקשורת יומיומית בסיסית. זה חשוב מכיוון שאדם שמתקשה לשמוע לחש מוערך אחרת מאדם שאינו מצליח לעקוב אחר שיחה רגילה. גורם נוסף שנבחן הוא עקביות הממצאים לאורך זמן, רצף בדיקות המראה ירידה יציבה ייחשב אמין יותר מבדיקה בודדת, ופערים בין תוצאות עשויים להוביל לבקשה לבדיקה משלימה.

נוצר באמצעות AI

אילו בדיקות משמשות לקביעת אחוזי הנכות?

הכלי המרכזי לקביעת אחוזי נכות על ירידה בשמיעה הוא האודיוגרמה, שהיא בדיקה המודדת את סף השמיעה בתדרים שונים. עם זאת, לא כל התדרים נחשבים שווי ערך: הדגש הוא על טווח התדרים הקריטי להבנת דיבור, בעיקר בין 500 ל-3,000 הרץ, ומהם מחושב ממוצע משוקלל המשמש בסיס לקביעת האחוזים. עם זאת, כדאי לדעת שגרף האודיוגרמה האופייני לנזק מרעש צבאי נראה בצורת "שקע" בתדרים הגבוהים (כ-4,000 הרץ), ממצא שמהווה סמן מאפיין לנזק אקוסטי ממקור צבאי, ומבדיל אותו מגורמי ירידת שמיעה אחרים כגון הזדקנות או מחלה.

במקרים רבים מתווספת גם בדיקת הבנת דיבור, המספקת תמונה תפקודית שלמה יותר, מכיוון שלא תמיד קיימת התאמה בין הנתונים הגרפיים לבין הקושי בפועל. אמינות הבדיקה היא תנאי יסודי. תוצאות שאינן עקביות פנימית, או שמתקבלות בתנאים לא אופטימליים, עלולות להוביל לדרישת חזרה על הבדיקה מטעם הוועדה.

מה ההבדל בין ירידה קלה, בינונית ומשמעותית בשמיעה?

האם ירידה בשמיעה באוזן אחת משפיעה על אחוזי הנכות?

ירידה בשמיעה באוזן אחת אכן מזכה בקבלת אחוזי נכות על ירידה בשמיעה, אך חישוב אחוזי הנכות מתבצע לפי מצב שתי האוזניים במצטבר כך שפגיעה חד-צדדית תניב בדרך כלל אחוזים נמוכים יותר מפגיעה דו-צדדית בעוצמה זהה. עם זאת, חשוב שלא לזלזל בה. ירידה משמעותית באוזן אחת עשויה להוביל לנכות מוכרת, ובמיוחד כאשר היא מלווה בטינטון שמהווה מדד עצמאי הנבחן בנפרד. הוועדה לוקחת בחשבון גם את ההשלכות התפקודיות הייחודיות לפגיעה חד-צדדית: קושי בלוקליזציה קולית, כלומר זיהוי כיוון מקור הצליל, וירידה מוגברת בהבנת דיבור בסביבות רועשות, תופעות שאינן באות לידי ביטוי מלא באודיוגרמה אך משפיעות באופן ממשי על איכות החיים.

איך הקשר לשירות הצבאי משפיע על עצם הזכאות?

מכיוון שהתביעה מוגשת למשרד הביטחון, מובן מאליו שהכרה בקשר הסיבתי לשירות הצבאי היא תנאי בלעדי על מנת לקבלת אחוזי נכות על ירידה בשמיעה. ללא שלב זה, שאלת אחוזי הנכות כלל אינה רלוונטית, וגם אם בבחינה הראשונית משרד הביטחון יקבל את העובדה שיש לכם פגיעה בשמיעה, הוא יעצור את ההליך אם לא יראה קשר לשירות. הקשר יכול להתבסס על שני מסלולים עיקריים: חשיפה כרונית לרעש, כגון שהייה ממושכת בסביבות מטוסים, כלי רכב משוריינים או מטווחי ירי – או אירוע אקוסטי חד-פעמי עם פוטנציאל נזק גבוה, כגון פיצוץ קרוב או ירי ללא ציוד מגן.

המשותף לשני המסלולים הוא הצורך בתיעוד: תיק רפואי מהשירות, דיווחים על תפקיד ומיקום, ותלונות שתועדו בסמוך לאירוע. פרק הזמן שחלף בין תום השירות לבין הגשת התביעה נבחן אף הוא. עיכוב של שנים ללא תיעוד ביניים מקשה על ביסוס הקשר הסיבתי, ועלול להטיל ספק באמינות הטענה. 

>> איך מגישם תביעה על ירידה בשמיעה טנטון?

אחוזי נכות על ירידה בשמיעה – אנשי קבע, שוטרים וסוהרים

לאחר תיקון חוק הנכים נוצרה הבחנה בין חיילי חובה ומילואים לבין אנשי קבע, שוטרים וסוהרים. כאשר חייל חובה או מילואימניק סובלים מירידה בשמיעה בעקבות השירות, התביעה תוגש בדרך כלל למשרד הביטחון. אצל אנשי קבע וכוחות ביטחון אחרים המצב שונה, וברוב המקרים הם יידרשו להגיש תביעה לביטוח הלאומי כנפגעי עבודה. כדי שתביעה שלהם תתברר בכל זאת מול משרד הביטחון, צריך להראות שהפגיעה נגרמה במסגרת פעילות מבצעית, אימון מיוחד או אירוע שמאפיין באופן מובהק שירות צבאי. למשל, חשיפה ממושכת לרעש במסגרת עבודה שגרתית בבסיס לא תמיד תיחשב לפגיעה בעלת אופי צבאי ייחודי.

אילו מסמכים חשוב לצרף כדי לבסס את הפגיעה?

התיעוד הרפואי הוא עמוד השדרה של כל תביעת נכות שמיעתית, ואיכותו משפיעה ישירות על משקל שנותנת לה הוועדה. ראשית, יש לצרף סדרת אודיוגרמות, עדיף לכאלה שמשתרעות על פני תקופה, שכן רצף בדיקות המתעד ירידה עקבית משכנע הרבה יותר מבדיקה בודדת. חוות דעת של רופא אף אוזן גרון המפרשת את הממצאים ומקשרת אותם לנסיבות השירות מוסיפה שכבה פרשנית שהוועדה אינה יכולה לספק לעצמה. תיעוד שירותי – תיאור התפקיד, אישורי שהייה ביחידות רועשות, או כל מסמך המעיד על חשיפה לסיכון אקוסטי הוא קריטי לביסוס הקשר הסיבתי. במקרים הכוללים טינטון, שהוא תסמין סובייקטיבי במהותו, חשיבות התיעוד המתמשך גדולה אף יותר, והוועדה תחפש עקביות בין תלונות שתועדו לאורך זמן כדי לאמת את קיומו.

למה לא כדאי להעריך לבד כמה אחוזי נכות מגיעים?

הניסיון להעריך באופן עצמאי את שיעור הנכות הצפוי הוא מלכודת נפוצה, ולרוב מוביל לציפיות מוטעות בשני הכיוונים. החישוב מתבצע לפי נוסחאות רפואיות מדויקות המשקללות מספר משתנים: חומרת הירידה בתדרים הרלוונטיים, פגיעה חד או דו-צדדית, ותפקוד שמיעתי כולל. פגיעה שנחווית כחמורה מבחינה תפקודית לא בהכרח מתורגמת לאחוזים גבוהים, ולהיפך. מעבר לשאלה הטכנית, ישנה גם שאלה של אופן הצגת המקרה: שני תובעים עם אודיוגרמות זהות עשויים לקבל הכרה שונה בהתאם לאיכות התיעוד ולמידת הביסוס הסיבתי שהוצג. מסיבות אלה, בחינת המקרה יחד עם עורך דין המתמחה בנכויות משרד הביטחון היא לרוב ההבדל בין מיצוי מלא של הזכויות לבין ויתור עליהן מחוסר ידע.